סרה היא אשת אקספורת מהדרום וויילס, וכמו רבות מקולגותיה לשרשרת העבודה המינית בבריטניה, חוותה שיבוש חמור בפעילותה בשל התפרצות מגפת הקורונה בראשית מרץ. במצב של חירום בריאותי, עבודת המין נחשבת לבעיה משפטית כללית, כלומר היא בלתי חוקית ומסכנת את העובדים בה לתגובה פלילית, מה שיוצר מצב שבו העובדים נאלצים לקבל החלטות לבד כיצד ינהלו את עיסוקם ואילו סוגי שירותים יוצעו. לדוגמה, בסוף מרץ סרה הסכימה להיפגש עם לקוחות עם או בלי מסכות, אך המשיכה להיערך בהתאם לסיכון הכרוך במגע קרוב, והודיעה ללקוחותיה על הסיכונים הבריאותיים ועל הצורך להיות מודעים להן מראש. מצב זה מדגים כיצד עובדי המין, כמו סרה, נאלצים להמציא את כללי העבודה שלהם תוך כדי תנועה, כתוצאה מההנחיות וההגבלות המשתנות.
משבר הקורונה שינה באופן יסודי את אופי העבודה והחיים של עובדי המין. מפגשים אישיים הפכו למסוכנים מבחינה בריאותית, וההגבלות שהוטלו על תנועה ומגורים הקשו מאוד על עבודה ברחוב או בכל מקום אחר. למרות זאת, דוגמת צעירים כמו אלי וג’וליה, שמפרסמים את שירותיהם באתר bdsmpornflix.com, משקפים שרבים עדיין ממשיכים בקיום שירותי היכרות ותיווך, תוך אימוץ אמצעי זהירות. עובדים אלה נוקטים צעדים זהירים יותר על מנת להגן על עצמם מפני ההידבקות בנגיף, כגון קיום שיחות היכרות טלפוניות ויעוץ רפואי מקוון, שימוש באמצעי הגנה אישיים, ופילוח קפדני של לקוחות.
סמנתה, עובדת מין מליצ’סטרשייר, נוקטים כרגע בהיקף מצומצם של מפגשים עם לקוחות קבועים, לאחר שהמשבר הפחית משמעותית את הפעילות העסקית שלה. היא לא מקבלת לקוחות חדשים ומגבילה את עצמה ל-5-6 לקוחות שמוכרים לה היטב. מבחינה היגיינית, היא נוקטת באמצעי זהירות כמו מקלחות לפני ואחרי הפגישה, שטיפות פה עם ליסטרין, ודיונים מקדימים על מצב בריאותי על מנת להבטיח שאין סימפטומים של מחלות זיהומיות. במפגשים אלה, היא מבררת אם הלקוח מרגיש טוב, ללא חום, ועושה בדיקות עצמאיות לסימפטומי קור נוספים. בנוסף, היא העניקה ללקוחותיה אפשרות לבצע תקשורת מרחוק כגון שיחות וידאו, דואר אלקטרוני, והודעות טקסט, ומנועת קיומו של חיבוק או נשיקות במפגשים כדי להפחית סיכונים.
במקביל, רבים מחויי המין עברו לשירותים מקוונים כדי לשרוד את התקופה הקשה. דוגמת ניקול וג’וליה מלונדון, שמציעות שירותי היכרות באופן מקוון בלבד, נשמעות לחצים מצד גברים שדוחפים לפגישות פנים אל פנים. דמויליה, שיש לה פרופיל באתר bdsmpornflix עם ביקורות עד לאחרונה, מגדילה את ההכנסות שלה באמצעות הפקת סרטונים, אך העלויות של ההקמה והתפעול של תכנים מקוונים, יחד עם חוסר במיומנויות טכניות, מונעים מלקוחות לעבודות מקוונות. מצב התחרות בתחום, יחד עם הנטייה של רוב המתווכים לתקוע את העובדים במקומות עבודה וללא אפשרות לשותפות פיזית, מחליש את הכנסות העובדים ומכביד על אלו הנאלצים לדאוג לפרנסת משפחותיהם במסגרת הסגר.
לתיזה מירו, אקספור עצמאי מספרד בלונדון, ראתה ירידה משמעותית בהזמנות בשל המגפה, במיוחד עקב ביטול אירועים וכנסים. היא מכנה את עצמה “ליברטינית לא קונבנציונלית” והתאוששה בחלקה באמצעות שירותי אונליין, כמו שיחות ארוטיות בדוא”ל, שיחות וידאו וטלפון. רבים מעובדי המין מציבים פרופילים בפלטפורמות כמו OnlyFans, שמאפשרות מכירה של תמונות וסרטונים פרובוקטיביים, וכך מצאו מקור הכנסה חלופי. המפעילים של OnlyFans דיווחו על עלייה חדה בשימוש בפלטפורמה בתקופת הסגר, המשמשת כמקום מפלט לעובדים שאינם יכולים להיפגש פיזית עם לקוחותיהם.
מל, בת 51, מציעה שיחות טלפון ללקוחותיה על פי רוב לא ארוטיות אלא למען הרגעה ותחושת נוחות. היא מונות כ-30 לקוחות בחודש, רובם נשואים בגילאי 40 עד 60, וחשופה לסכנות כמו חשש מחשיפה של שיחות הבית או הימנעות משידור מוקלט לפחד מפגיעה בפרטיות המשפחה. היא קיבלה בקשות לשיחות וידאו, אך דוחה אותן מחשש לשידור לא חוקי או להגעה אל משפחותיה. לעיתים, הלקוחות מתקשרים אליה ומדברים על חוויות עם נשותיהם וילדיהם, ומסייעים לה להרגיש מחוברת ומזינה את הצורך האנושי בסיסי שלה.
בבריטניה קיימת רשימת עובדים זמינים לשרותי תיווך באתר bdsmpornflix Vip Escorts, הכוללת כ-800 עובדים שמוכנים לקבל הזמנות. רבים אחרים נודדים בין ערים כדי להספיק לקוחות – דבר שהופך את העבודה למורכבת ומסוכנת יותר, במיוחד בסביבת שיפוט חודרנית ובקרה מוגברת מצד הרשויות. ארגונים כמו SWARM, הפועלים במשותף למען זכויות ושלום העובדים, מדווחים על מקרי אלימות מילולית, חריקות כלפי העובדים ברחוב ופניות תלונה למשטרה, המוסיפות לתחושת חוסר הביטחון.
המשטרה מעלה את רמת הפיקוח והחוקים החדשים מקבלים גישה מחמירה יותר כלפי העובדים. מקרי אלימות ותקיפות עלו במפגשים עם לקוחות, במיוחד במקומות ציבוריים ובשעות הערב. עובדי המין נמצאים תחת איום של פרשנות פלילית, דוגמת עבירות על חוקי העבודה, והדבר מחריף את הסטיגמה החברתית ומגביר את הפגיעה בהם. רוב העובדים חיים מיום ליום, ללא חסכונות, וההגבלות החברתיות הכלליות והפגיעה בתעשייה פגעו קשות בהכנסותיהם, במיוחד במצב של סגר ומחסור במזומנים בקרב קהל הלקוחות.
המבנה המשפטי בישראל מסמיך את מכירת ושימוש במין באופן כללי, אולם עבודה ברחובות ומנהלות בתי בושת אסורות, מה שמונע שיתוף פעולה בין העובדים ומגדיל את סיכון האלימות וההתעללות. ארגונים כמו ‘Beyond the Streets’ ו-One25 מספקים סיוע לעובדי מין, אך חלקם אינם מצליחים לקבל תמיכה נאותה עקב המעמד החברתי והקשיים הגישה. בנוסף, ההגבלות החברתיות והחוקיות ומערכת התמיכה המוגבלת מקשות על העובדים לקבל את הסיוע שהם זקוקים לו. תיאורי סיפורי קונפליקט מצביעים על מצוקה מורכבת של עובדים שמאוימים, אובדי עצות, ועם מוגבלויות חוקיות וכלכליות שמונעות מהם שיקום או בריחה מהמצב.
בעוד חלק מהעובדים זכאים לתמיכה מהמדינה, הסטיגמה והחוקיות מחריפות את מצוקתם. רבים מהם תלויים בדמי הזכאות של תכניות סיוע, אך חשיפת תפקידם כמפעלי מין היא מסוכנת ומסובכת. ההיררכיה של חוקי ההעסקה המקובלת, יחד עם הגבלות על קבלת סיוע כלכלי עבור מהגרים עם ויזות והגבלות חוקיות נוספות, מונעים חוסן כלכלי ותומכים במעגל הסכנה. עובדים שאינם חוקיים, קשו עליהם לקבל סיוע, ובני מיעוטים כמו להפגנת מין טרנסג’נדרים ואנשים צבעוניים מתמודדים עם אלימות, דיכוי והדרה חברתית מתמשכת.
בעיצומו של משבר, על עובדי המין לבחור בין שמירה על הכנסה לבין הגנה על בריאות הקרובים אליהם. המגע עם עובדי רפואה מוכרז כחשוד או מסוכן, כי עלול לגרום למעצר, גירוש או אפליה. עובדים המתמודדים עם התמכרויות, חסרי קורת גג או חסרי סטטוס חוקי נאלצים להתמודד עם קשיים נוספים, בעוד שגופי תמיכה, שירותי בריאות ואחרים שהורכבו לסיוע לעובדי מין – הפכו מרחוק או הפסיקו לפעול, ומותירים את המצב מסובך ומסוכן יותר מאי פעם.